דוברמן היסטוריה של הגזע

ראשי >דוברמן תקן הגזע>דוברמן היסטוריה של הגזע
 

ההיסטוריה של הדוברמן.

  

גזע הדוברמן מתקרא על שם מחוללו, מר פרידריק לואיס דוברמן K.F.L. Dobermann  [2.1.1834-9.6.1894]  אשר התגורר בעיירה בשם אפולדה ,במחוז תורינגיה  מה שהייתה  בירת הדוכסות של סקס ווימר . משנת 1863 החל מתקיים בכיכר השוק בכל שנה אירוע יוצא דופן ביחס  לאותם הימים בגרמניה. היה זה "שוק הכלבים" שנערך בחסותו של הארגון הכלבני הראשון במחוז זה ושהתקרא "החברה לשיפור גזעי הכלבים בתורינגיה" במסגרתו של אירוע זה ,כפי שניתן ללמוד גם משמו של נותן החסות, נעשה ניסיון למיון ראשוני של גזעי הכלבים, במסורת הגידול והטיפוח של סוסים וגזעי הכלבים שהיו קיימים כבר בצורה מפותחת מאד באנגליה [במיוחד בסוסים] וניתן היה למגדלים המקומיים, לקיים במסגרתו שוק של מיקח וממכר בכלבים ובגורים . על פי העדויות מאותם הימים היה בין הכלבים הללו דמיון לכלבי רועים, כלבי ציד,  כלבי קצבים פינצ'רים וכולי .חשוב מאד לציין שהחברה בגרמניה של אותם הימים  הייתה  חברה פוריטנית, מאד דתית ואדוקה  ורביה  סלקטיבית  של כלבים נחשבה כהתערבות במעשי הבורא  ונחשבה לעיסוק מגונה ומוקצה .נקל לשער אם כן שהיה זה ניסיון מאד מהפכני  מצדם של מארגני האירוע והרשויות אשר סבסדו אותו , מתוך מחשבה להשביח את גזעי הכלבים באזור דוגמת הדברים הנעשים באנגליה ובצרפת. הכלבים חולקו למספר כיתות על פי ייעודיהם , כלבי מחמד , כלבי ציד לעופות כלבי ציד לחיות גדולות, כלבי שמירה והגנה , כלבי קצבים וכולי . כאשר שיאו של האירוע, היה כמובן משהו מעין תערוכת כלבים, אשר נועדה בראש ובראשונה  לחנך את הציבור למודעות כלבנית מקצועית ולהנחת היסודות לתשתית גידולית  מסודרת וממוסדת אשר ביום מן הימים תהווה את הגידול בן זמננו כפי שהללו ראו אותו בעני רוחם. באותו שוק כלבים אשר שמעו יצא למרחוק, אל מעבר לגבולות המחוז ניתן היה למצוא עבור כל מי שחפץ בכך, כלבים לכל מטרה ואירוע זה משך אליו בדרך הטבע מגדלים כאבן שואבת מכל קצווי הארץ, אשר חפצו לשפר את קווי הגידול והמאגר הגנטי שהיה ברשותם . ניתן לומר כמעט בבטחה בלא ליטול על עצמנו מידה רבה מדי של סיכון בטעות בהנחה שאף מיודענו מר פרידריק לואיס דוברמן נטל אף הוא חלק באירועים  הללו. לא רק אהבתו  הגדולה לכלבים חריפים היא אשר הכתיבה את מעשיו והנחתה את פעולותיו בעת הנחת התשתית שהקים ליצירת הגזע המפואר המתקרא על שמו. צרוף מסוים מאד של מישרות ממשלתיות הכתיב למר פ. ל. דוברמן את הדרישות המיוחדות מכלב כזה, כמו גם מישרות אחרות אשר אפשרו לו להשתעשע בביצוע ברירה סלקטיבית בכלבים. על פי עדותו של בנו, החזיק אביו במשרת פקיד ממשלתי האחראי על ההוצאה לפועל של גביית מסים  מתושבים המפגרים בתשלומיהם ובמשרת שוטר מקוף ושומר לילה. מדרך הטבע ניתקל לא אחת בצורך בכלב שמירה אימתני העשוי ללא חת כדי ללוותו בדרכים בעת שנשא עליו סכומי כסף נכבדים והן כדי להגן עליו מול בעלי חוב נואשים ואלימים במסגרת תפקידו כגובה מסים, או כנגד מפירי סדר וסתם פושעים במסגרת תפקידו כשוטר מקוף ושומר לילה. משרה חלקית נוספת אשר אותה מילא בשרות משרד הבריאות הממשלתי ציבורי הייתה על פי הרשומות הפקיד האחראי על ביתור הפרות  וסילוק הפסולת במשחטת הבקר המקומית. פסולת זו הייתה מורכבת מחלקי פנים של הפרות שנשחטו אשר היו אסורים למאכל אדם מפחד מחלות וטפילים. חלקים אלו היו והנם עד עצם היום הזה המקור הטוב ביותר להזנת כלבים. משרה נוספת בה אחז מר פ. ל .דוברמן על פי אחת מן העדויות הייתה מינוי של הרשויות המוניציפאליות באפולדה  ללכידת כלבים משוטטים והטיפול בהם עד למציאת פתרון הולם, משהו מעין צער בעלי חיים ותחנת הסגר מקומית. צירוף מיוחד זה של מישרות מעיד על צורך מאד מיוחד בכלב לווי אימתני, חריף פיקח ונאמן ללא סייג ובאמצעים כמעט ובלתי מוגבלים להשגתו אחזקתו והזנתו וכל זאת כפועל יוצא של כל אחת מן המשרות שבהן אחז. מקור בלתי נדלה של בסיס גידולי משובח יכול היה למצוא במסגרת עבודתו בתחנת ההסגר מחד ואמצעים בלתי מוגבלים לאחזקתם והזנתם מצא חינם אין כסף בעבודתו כמבתר הפרות בבית המטבחיים. לבד מן האפשרויות המיוחדות אשר העניקו לו את היתרון העצום הזה על פני כל מתחריו המגדלים האחרים, הרי הייתה  זו נטייתו להתעלם מן המגבלות המוטלות על נישואין בין קרובים, אשר היו רווחים בין המגדלים האחרים בני זמנו ,מסיבות דתיות. החל מראשית דרכו שם לו פ.ל.דוברמן למטרה לברור לעצמו כלבים  חריפים ועצמאים להגנה וללוויה, ולמטרה זו ברר לרבייה רק את הכלבים אשר ענו על צרכיו המיוחדים מאד מבחינת האופי, מבלי להתחשב כלל במראם ולא בחל כלל בהרבעות בין קרובים כדי להשיג את מטרתו.[אנדריי וילהלם ע"מ 14  ש" 35.] כלב שמירה והגנה אגרסיבי וחריף מאד העשוי ללא חת, בעל לסת חזקה מאד, חוש ריח מפותח מאד, אומץ לב יוצא מגדר הרגיל יצר הגנה מפותח מאד וקשיחות חסרת פשרות. על פי עדותו של מר אוטו גלר ממשיך דרכו בפועל ומייסד המועדון הגרמני לדוברמן פינצ'ר Otto Gőller בשנת 1889 החזיק פ.ל.דוברמן בבעלותו כלבת פינצ'ר אפורה-כחולה בשם שנופה אשר הייתה תוצר של הצלבות רבות בין פינצ'רים ,כלבי קצבים, כלבי ציד וכלבי רועים וכמוה היו גם כל צאצאיה. בין השנים 1870 ועד 1880 , על פי עדותו של אחד מבניו של פ. ל. דוברמן השתמש האחרון בכלבה שחורה עם כיתום חום אופייני  בשם ביסרט. אחת מגוריה של ביסרט זו נקראה בשם פינקו ודוברמן בחר להשתמש בה לגידול משום שנוסף על אפיה החריף נולדה עם זנב קטום מלידה והיא הייתה הראשונה גם ללדת גורים כחולים-אפורים. מהם השתעשע דוברמן בניסיון לגדל באמצעות גורים אלו כלבים קצוצי זנב מלידה אשר יהיו גם על טהרת הצבע הכחול, אותם מצא חריפים יותר אולם העלה חרס בידו. סימוכין נוספים לידיעות על ניסיונותיו של מר דוברמן אנו מוצאים בגיליון דצמבר 1898 של הירחון הכלבני הגרמני "הכלבים שלנו" שהתפרסם בגרמניה המאזכר לראשונה עדויות על פועלו של מר דוברמן." בערך בשנת 1870 בעליה של מכלאה באפולדה אשר הייתה בבעלותו כלבה כחולה-אפורה, איזה שהוא סוג  של פינצ'ר אותה הרביע עם כלב קצבים שחור. כלב זה כבר נשא את הכיתום  החום האופייני והיה בעצמו הצלבה בין כלב רועים וכלב קצבים. דוברמן מבתר הפרות [במשחטה] אשר נפטר לרוע המזל טרם זמנו הצליב את צאצאיהם של שני הכלבים הללו אשר הפכו להיות כלבי שמירה טובים, עם פינצ'רים גרמנים.  זהו המקור של הדוברמן בין ימנו. הואיל ומוסכם שאדם זה היה הראשון להרביע כלבים אלו, איננו מוצאים כל סיבה מדוע לא יקראו על שמו". ואכן שמעם של "הפינצ'רים של דוברמן " החל נישא בפי כל ושמעם הגיע למרחוק ככלבי השמירה וההגנה הטובים ביותר, אשר ניתן לחלוטין לסמוך עליהם "שאינם פוחדים אפילו מהשטן" אלא שאז מצא לרוע המזל מר פרידריק לואיס דוברמן כאמור את מותו  טרם זמנו. פ.ל.דוברמן  ככל המגדלים בני זמנו בגרמניה, לא ניהל כל רישום מסודר של ההצלבות שביצע ולא תיעד בשום צורה את הכלבים שבהם השתמש לגידול. יהא זה גם יומרני מאד להניח, שבעשותו את כל ההצלבות אשר עשה עמדה לנגד עיניו יצירתו והקמתו של גזע נפרד, חדש. מסופר שכל אימת שהיה פ.ל.ד. נתקל בכלב שחור/חום אשר היה גם בעל מזג תוקפני וחריף, היה נוהג להכריז בסיפוק : " זהו הכלב [מגידול] שלי", אולם אין די בכך כדי להסיק כי היה בדעתו שהוא נמצא על סיפא של יצירת התשתית לגזע כזה, כפי שבאמת אירע בפועל. עלינו לזכור שבאותה התקופה היו האנשים הללו אנשי אדמה פשוטים וצנועים, המהפכה התעשייתית הייתה  בראשית תנופתה והאנשים נאספו מן השדות הישר אל מטוויות  הטקסטיל, כדי להאכיל את כל הפיות הרעבים, אשר עבודת האדמה המסורתית לא יכלה לכולם וניתן להניח במידה רבה של ודאות , שמר פ.ל.דוברמן לא יצא מכלל זה. הייתה זו יותר הכרתו של ממשיך דרכו מר אוטו גלר, מיסד המועדון הראשון לדוברמן- פינצ'ר שאלו הם אכן פני הדברים והם אכן אוחזים בידיהם גזע חדש לגמרי, הנמצא בתהליך התהוות והיה בזה כדי להעיד על שיעור קומתו שלו עצמו, כאשר עמד על כך שיש להצדיע למר דוברמן על חלקו בהיווצרותו של הגזע המיוחד הזה. כאשר הדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה להעניק לגזע החדש, שזה עתה זוכה להכרה את שמו של דוברמן -  "הפינצ'רים של דוברמן". כגודל המחווה כן היא מעידה על אצילות הנפש של נותנה, תכונה נדירה מאד מאוד  בימנו…  [הדים לדרישתו של מר אוטו גלר אנו מוצאים גם בגוף המאמר אשר התפרסם בירחון "הכלבים שלנו" גיליון דצמבר 1898 הנזכר למעלה.] לאור כל העדויות שבידינו אם כן, ניתן לומר במידה רבה של ודאות כי כל כוונתו של מר פרידריק לואיס דוברמן הייתה  יצירת קו דם יציב, על בסיס גידולי איתן של כלבי הגנה המצטיינים באופי חזק במידה יוצאת מן הכלל, מצטיינים בלסת ובנשיכה בעלי עוצמה רבה מאד, חוש ריח מעולה אומץ וקשיחות ללא פשרות ויצר הגנה מהמעלה הגבוהה ביותר. נאמנים ללא  סייג ועשויים  ללא חת, אשר לכל היותר יהיו בעלי פרווה וצבע אחידים. תקופה מסוימת אף ניסה שיהיו על טהרת  הצבע הכחול – אפור  המצטיינים  בחריפותם ונולדו כבר קצוצי  זנב אך העלה חרס בידו. הצלחתו הגדולה הייתה  ונשארה אופיים המאוד ייחודי של כלביו, אשר ענו על כל הציפיות מעל ומעבר לכל הגזעים האחרים בהתאמתם ככלבי הגנה שמירה ולוויה  מהמעלה  הראשונה. הרקע הגידולי  של הכלבים עליהם התבסס פ.ל.דוברמן לוטה בערפל ולנוכח המחסור בתיעוד מסודר, קיימות היום תיאוריות רבות באשר לחלקם של גזעים נוספים  אשר היו קיימים ברקע של הכלבים  בהם השתמש .גזעים כמו הדני הענק , הסטר , הפוינטר [אנגלי או גרמני] רועה גרמני עתיק פינצ'ר תורינגי, רוטווילר  [כלב הקצבים] ווימרנר וכלב רועים צרפתי- בוסרון . באשר לשני הגזעים הראשונים הדני הענק והסטר הרי שלמרות שלא הייתי פוסל זאת לגמרי על הסף  עדיין הקשר אם בכלל היה קיים ,אזי היה רופף מאד ונעוץ אי שם בעבר הרחוק מאד, ברקע הגידולי של הכלבים בהם השתמש מר דוברמן. הדבר נכון במיוחד לגבי הדני הענק עצום הממדים אשר יתכן וחלק עם הדוברמן קטן הממדים עד כדי גיחוך של אותם הימים מוצא משותף, אי שם בעבר הרחוק אך לא הרבה יותר מכך. באשר לפוינטר, הן זה האנגלי והן זה הגרמני , המצדדים בסברה כי לאחד מהללו חלק ביצירתו של הדוברמן, מצביעים על עובדת היותו של הדוברמן כלב ציד מעולה הן לציד חיות גדולות והן לציד בעלי כנף, אשר מבצע בשדה את ההצבעה בשילוב עם היציבה האופיינית לפוינטרים. אולם כלום אין הווימרנרים ,אשר מוצאם מאותו המחוז ממש כמו זה של הדוברמן, עושים את אותה ההצבעה ממש כאשר הם מאתרים את הטרף ומצפים לבואו של הצייד עד לטווח פגיעה?… לי עצמי אירע שכלבתי הראשונה דוברמן כמובן, הניחה לרגלי  חוגלה  חיה  ללא פגע לאחר שנשאה אותה בפיה מאות מטרים ממקום לכידתה והצביע מאות פעמים בטיולינו בשדות וכמוה גם כל כלבותיי האחרות, מרביתן מקווי דם אחרים ושונים אלו מאלו. גם ג'ין אסף מגדלת וויסלות בעלת שם עולמי בתחום כלבי הציד הביע את התפעלותה מעבודת השדה של הדוברמנים שלי וזאת למרבה פליאתה ללא כל הכשרה בציד, מכל סוג שהוא. גם שמוליק  סקלדמן  מוותיקי הציידים בארץ ומי שהיה  סגנה של ג'ין בחוג לוויסלה אשר היה מסונף למועדון כלבי צייד, מחזיק כיום בדוברמן. לאחר שהחזיק בכלבים ממרבית גזעי הציד הקיימים הוא חוזר ומביע את התפעלותו מכושרו של הדוברמן שלו ככלב ציד, הן לציד חזירים וצבאים והן לבעלי כנף אשר אינו נופל מזה של הטובים שבכלביו, אלה אף עולה עליהם בתבונתו ובכושרו ללמוד ,בעבודת האף המדהימה שלו, בזריזותו  במהירותו  ובכושר ההתמדה הבלתי נלאה שלו  ומעל לכל בשמחת העבודה שלו. "אתה צריך  לראות אותו מצביע! לא תאמין שזה דוברמן, הוא מסוגל לעמוד ולהצביע כמו פסל  שעות". מדוע זה עלינו ללכת ולחפש כל כך רחוק עד לפוינטר האנגלי, או אפילו זה הגרמני ? כאשר כל העת "התגולל בחצרם האחורית" במחוז   סקס -  ווימר   הווימרנר. ועתה אנו מגיעים לשאלת השאלות! מיהו הרועים גרמני העתיק? כאן המיסוך הוא הסמיך והעבה מכל האחרים……אם מטעמי יוקרה וגאווה לאומית גרמנית ,סברה שאני נוטה לקבל ואם מטעמים אחרים פשוט לא קיים כל מידע על מוצאו של כלב הרועים הגרמני העתיק. אולם ראה זה פלא! חיטוט בספרי הגידול הראשונים של גזע הרועים הגרמני מעלה שמות של הכלבים הראשונים ואפילו בית הגידול בוסבן בעלי צליל צרפתיים למהדרין. שמות כלבים כמו רולנד וקוראז', לשס  הורנד  והקטור  סיזר  וביסולא  ולקינוח ליאון  ו…בה רוז'. מה שמביא אותנו אל הגזע האחרון ברשימה  כלב הרועים הצרפתי העתיק ,המוכר כיום בשם בוסרון ואשר היה נקרא באותם הימים הרחוקים גם בשם……. נכון מאד,  בה  רוז'. [גרביים אדומים, בצרפתית]. 

 

                                     

                           תיאורית הבוסרון

כל מי אשר עיין ברשימה צנועה זו עד הלום, יוכל להצביע במידה רבה של צדק על סתירה במסכת טיעוני בעד ונגד חלקו של גזע זה או אחר במורשתו של הדוברמן בראשית דרכו, כאשר אני מצביע על הקשר הרופף לכאורה הקיים בין הדוברמן לבין הפוינטר האנגלי מחד כקשר בעל סבירות נמוכה הגיאוגרפי בשל הריחוק הגיאוגרפי ומאידך תומך בהתלהבות בתיאורית הבוסרון הצרפתי ….ולא כן היא. שבעים שנה קודם זמנו של פ.ל.דוברמן  עבר נפוליון בונפרטה בראש צבאותיו, חיל עצום ורב אשר חנה במשך מספר שנים במערב גרמניה לאחר שהנחיל לפרוסים מפלה ניצחת בקרב על ג'נה בשנת 1906. צבא זה ע"פ עדויות שנשתמרו מאותם הימים, לווה גם באמצעות כלבי שמירה מגזע רועים צרפתי עתיק, הבוסרון. גזע הדומה דמיון מפתיע לדוברמן, למעט פרוותו הארוכה יותר ואצבע חמישית בגפיים האחוריות, המוסיפות להופיע בעקשנות לעיתים נדירות, אצל פרטים  בודדים בקווי דם שונים של הדוברמן ועובדת היותו כבד ומסורבל מעט מהדוברמן. נקודת דמיון נוספת ומפתיעה לא פחות, היא חלוקת הצבעים הזהה בשני הגזעים, שחור/חום, חום/אדום, אפור-כחול/חום , ואיזבלה (חום בהיר מאד- מעין צבע בז'). במהלך מסעי כיבושיו, עבר נפוליון בונפרטה בראש גיסותיו העצומים דרך מערב גרמניה ואין זה מן הנמנע, שהמערבולת הגנטית אשר נוצרה כתוצאה מן ההתנגשות בין שני העמים ואשר הדים לה אנו מוצאים בספרות ובשירה בני אותם הימים, [ הגברת עם הקמליות ,* לדוגמא ] חזרה על עצמה והועתקה אל הזירה הכלבנית ואפילו ביתר שאת בהיעדר העכבות הלאומיות והדתיות הנוקשות של החברה בגרמניה באותם הימים. אדרבא, יתרה מזאת, כלב הרועים הצרפתי- הבוסרון היה כבר אז עתיק יומין, גזע מבוסס ומבוקש מאד בקרב בעלי העדרים בעל יכולות מוכחות בתכונות נדרשות מאד. לעיתים  היה כלב מוצלח כזה שווה לבעלי העדרים את משקלו בזהב. בהעדר  אמצעי תחבורה להובלת הבקר והצאן היו נאלצים בעלי העדרים לנדוד עימהם, כל הדרך מן הכפרים אל העיר הקרובה כאשר כלב כזה , או מספר כלבים כאלו היו האמצעי היחיד כדי לשמור על העדר ולהובילו בבטחה כל הדרך אל בית המטבחיים. כלב שכזה

היה לפיכך יקר מפז ואין זה מן הנמנע שכלביו  של נפוליון הותירו את חותמם בצורה דומיננטית מאד בקרב אוכלוסיית הכלבים המקומית אשר הייתה מפגרת במידה ניכרת אחרי זו של האנגלים והצרפתים. [הדים לערכם הכספי הגבוה של כלבי עבודה טובים ניתן למצוא בספרות העממית, במקרים מסוימים אפילו עד אמצע המאה שעברה, אצל ג'ק לונדון ואפילו בלאסי שובי הביתה הידוע לכל.] בין אם באמצעות רכישת כלבים וגורים ממחנות הצבא הצרפתי החונים בגרמניה, אשר נטמעו

 אחר כך  באוכלוסיית כלבי הרועים המקומית וכלבי הקצבים, אשר היו ברובם הגדול מעורבים במידה

 כזו או אחרת ובין אם בהרבעת כלבות מקומיות, הרי כלבים אלו הם הם שהיוו לטענת הצרפתים את המסד המוצק אשר עליו התבססו גזעי הרועים הגרמני, אשר עברו הלוטה בערפל מסתתר מאחורי מסך חשאיות כבד וכלב הקצבים, מה שהיה אחר כך לרוטווילר. תנועה אדירה זו באנשים ובבעלי חיים, גם אם לפרק זמן מוגבל בן מספר שנים דומה במהותה לנדידת העמים וחזקה עליה שהשאירה את חותמה הגנטי  בצורה מאד עמוקה וחזקה בכל תחום מתחומי החיים בגרמניה של אותם הימים. במיוחד לנוכח העובדה שצרפת נחשבה למדינה המתקדמת ביותר בעולם הנאור מבחינה תרבותית והייתה נחשבת בצדק רב כמודל לחיקוי. נקודת דמיון נוספת בין כלב הרועים הצרפתי – הבוסרון לדוברמן, פרט לכיתום האופייני על גבי הפרווה, החלוקה לארבעת הצבעים ואצבע חמישית ברגל אחורית המופיעה לעיתים נדירות באחד מן הגורים בהמלטה מסוימת, היא  הכתם הלבן החוזר ומופיע בעקשנות בהמלטות מקווי דם מסוימים באופן חוזר ונשנה בעקביות  בצורה זהה כמעט בשני הגזעים, דבר שהיה מחזה נפרץ בימיו הראשונים של הגזע. ומבלי הנקודה היהודית הרי אי אפשר, ובכן אנקדוטה  מעניינת מספקת לנו עדותו של אחד בשם ג'ין לאפורד, צרפתי טוב, נוצרי מאמין טוב לב ואנטישמי במידה הראויה י"מש ,אשר נהג לבקר בגרמניה לעיתים מזומנות באותם הימים ונתקל לא אחת בדוברמנים הראשונים ולהלן עדותו: "באותם הימים יכולתה לראות שם, טריירים שחורים עם כיתום חום במשקל שנע בין 5 - 7 ולעיתים אפילו 10 ק"ג אשר התקן הגרמני הגדיר כפינצ'רים, ז"א טריירים שחורים\ חומים אשר לא היו יותר מאשר טריירים מגודלים. אבל חוץ מהכלבים הללו, ניתן היה לראות בדרך כלל בחברתם של קצבים וסוחרי בקר, כלבים גדולים יותר אשר למזער היו לא יותר מאשר כלבים מטיפוס  של  הבוסרון  עם זנב קצוץ לחלוטין ואוזניים במישור אחד עם הגולגולת אשר לא שיפרו את הופעתם. נדהמתי לא מעט לשמוע כי רוב הכלבים הללו נקראו בשם "ברוך " וניסיתי לשווא לגלות איזה קשר יכול היה להיות בין שמו העברי של האיש אשר תיעד את נבואותיו של ירמיהו וחיות טובות אלו, הקצוצות בשתי קצותיהן. לשאלותיי נעניתי כי כזהו הנוהג המקובל על ידיהם כדי לכנות סוג זה של כלבים. התמדתי במחקריי ויום נאה אחד ,בפונדק קטן בוורטמברג קיבלתי את הרמז הנעלם לפתרון החידה מאדם בא בימים. לבושתי הרבה החמצתי את הדבר אשר התנוסס כל העת ברורות לנגד עייני מבלי שהבחנתי בכך. התביישתי למדי כאשר סוחר הבקר הזקן אשר קשריו עם סוחרים צרפתים העניקו לו מעט מזער של הבנה בשפתנו שאמר לי בבדיחות הדעת "בוא הנה ,כלום אינך מבין אם כן צרפתית כלל? ברוך זה בכלל בצרפתית: בה-רוז' ,גרביים אדומים בשפתכם. לכלבים אלו גרביים אדומים הלא כן? " מכל מקום, לאחר מותו המצער של מר פ. ל. דוברמן בשנת 1894 בטרם עת, תפש מר אוטו גלר [1852-1922] את מקומו כממשיך דרכו וכמייסד המועדון הגרמני לדוברמן פינצ'ר. בשונה מ פ.ל.דוברמן היה מר אוטו גלר איש בעל אמצעים אשר בבעלותו מבשלת שיכר ומפעל ליצור משקאות ומדרך הטבע היו בידיו אפשרויות רבות לקידומו של הגזע אשר בשל מחסור באמצעים נשללו מידיו של פ.ל.דוברמן שהיה איש קשה יום .למעשה ידוע כיום בוודאות כי אילולא היה מר אוטו גלר נכנס לנעליו של פ.ל.דוברמן, הרי שספק רב אם היה הדוברמן מתקדם ,מתפתח ומגיע למעמדו הנוכחי המפואר באותה המהירות אשר בה תפש את מקומו הראוי לו בחזית השורה הראשונה מבין גזעי הכלבים. שלא כקודמו אשר גם התפרנס ממכירת כלבים, אוטו גלר לא נצרך לכך כלל ועשה רבות, גדולות ונצורות לשימור הגזע אשר בו החל  פ.ל.ד. ולקידומו. כאיש בעל אמצעים היה באפשרותו להעניק דחיפה עצומה לגזע המתהווה אשר באותם הימים, לא היה נראה יותר מאשר "דוגמא גרועה של כלב קצבים הנראה לכל היותר כמעורב שחור \  חום המצטיין בחריפותו הרבה " והייתה דרושה מידה גדולה מאד של שאר רוח ,של אמונה בייעודו של הגזע ובחזון רב כדי לממשו. למעשה ניתן לומר במידה רבה מאד של וודאות, כי אם פ.ל.דוברמן היה מיסד הגזע ,הרי אוטו גלר היה האדריכל הגדול של הגזע המפואר והמיוחד מאד המוכר לנו כיום. מרגע שנטל את הגזע לידיו האמונות, חלה תנופה אדירה בקידומו ובפיתוחו. כבעל אמצעים יכול היה גם לצלם את הכלבים הראשונים ולמעשה חלק נכבד מן התמונות אשר נשתיירו מאותם הימים, המציגות את הכלבים הראשונים, נעשו בעזרתו של אוטו גלר כאשר חלק נכבד מתוכם תופשים כלבים מבית גידולו המפואר, "פון טורינגן". מר אוטו גלר היה גם זה אשר ייסד כאמור ב27 לאוגוסט שנת 1899 את "מועדון הדוברמן פינצ 'ר של אפולדה  שלימים יהפוך למועדון הדוברמן פינצ 'ר הגרמני. היה זה גם אוטו גלר אשר היה הראשון להבין שהדוברמן במתכונתו הנוכחית באותם הימים הרחוקים, בהופעתו העלובה ובעל אופיו התוקפני החריף מאד, יכבוש את ליבם של קומץ אנשים מועטים בלבד ויוכל להיות רק לנחלתם של משוגעים לדבר. להלן תיאורו של שופט בשם ברטה  בתערוכת הגזע הראשונה אשר נערכה באפולדה  לאחר הקמת המועדון ב1899 . "הדוברמן הינו עדיין כלב גס, בעל לסתות כבדות, חזה קדמי רחב מידי בעל חזית צרפתית, פרוותו ארוכה מידי וגלית בייחוד  בצוואר ובירכתיים. פרטים רבים בעלי מבנה כבד מידי ונראים כמו רוטוויל רים". זהו כפי הנראה גם השלב אשר בו הוחלט להכניס את הגרייהאונד לתמונה. גרייהאונד  טהור גזע לחלוטין היה סבה של כלבה בשם סיביל פון לאנגן- סילברברו ( לורד פון  ראיד+ סטלה ) לדוגמא. כלבה זו מסופר עליה שהורישה לצאצאיה את טיפוס הראש הגרוע שלה גם עד מעבר לדור חמישי. קלאוס פון דר ספרי מ1921-לדוגמא, כפי שניתן לראות גם מדוגמת הראש שלה  עצמה. אולם פרט למבנה הראש הלקוי, הבטן המשוכה יתר על המידה הגב הקמור והחזית הצרה ההולכים יד ביד  והאופייניים לגרייהאונד אשר החלו להופיע, הרי שהאחרון הוסיף לגזע את מימד הגובה ותרם גם אלגנטיות רבה אשר הכתה בסנוורים מגדלים רבים אשר נטו לקבל את השגיאות הללו כאות וכמופת לאיכויותיהם המאוד מיוחדות של כלבים הנושאים שגיאות כאלו, ולהציגן כמעלות. עד כדי כך היה המצב חמור שקברניטי המועדון ובראשם אוטו גלר ראו בכך סכנה מוחשית לקיומו של הגזע ככלב עבודה אפקטיבי הן מבחינת הצורה והן מבחינת האופי והיה הכרך לבלום את התופעה ולעקור אותה מן השורש. עד לשנת 1912 היו מוכרים בגזע הדוברמן כל הצבעים ובנוסף גם כלבים מפוספסים, ובעלי כתמים לבנים בחזה שכן היתה זו הדעה הרווחת באותם הימים , שכל עוד אין הדבר מפריע לאיכות הכלבים ככלבי עבודה, אזי מותרים כל הצבעים וגם כלבים מפוספסים וכתמים לבנים לא יצאו מכלל זה והוכרו בתקן הגזע הרשמי. אולם הכלבים אשר נשאו חותם מודגש מידי של טיפוס הגרייהאונד נשאו גם מן הסתם בתאחיזת גנים צדדים רבים מאופיו של האחרון אשר אינם עולים בקנה אחד עם תפקידם ככלבי עבודה וכלבי הגנה ראויים לשמם, מה גם שהלסת החלשה והמבנה השברירי לא יכלו לעמוד בדרישות המחמירות הנדרשות מכלב הגנה הנדרש לעצור את התוקף בקפיצה אחת ולו רק בכובד משקלו והכלבים הללו מטיפוס הגרייהאונד פשוט לא היו מסוגלים למלא את תפקידם שלמענו נוצרו והיה הכרח להוציא אותם אל מחוץ למעגל הגידול. זהו גם השלב אשר בו נקרא המנצ 'סטר טרייר אל הדגל כדי לתקן את המעוות. לצד התיקון המיידי בצבע העיניים, בטיב הכיתום והפרווה  אשר הפכה בהשפעתו של  המנצ'סטר טרייר להיות קצרה יותר ואחידה הרי שגם אופיו התוקפני החריף מאד של הדוברמן מעט כאשר בתאחיזת גנים החל להופיע הכיתום השחור על אצבעות הרגליים אשר הינו  סימן ההיכר לחלקו של  המנצ'סטר טרייר  בהתפתחותו של הגזע. פיליפ גרונר  מעיד על "הרבעות אשר נעשו עם מנצ 'סטר טרייר שחור/חום אשר מיתן מעט את אופיו הפראי של הדוברמן ושיפר את חוש הריח שלו ". לוטה בערפל מי מן המגדלים הוא זה אשר נטל על עצמו לבצע הצלבות בין גזעיות אלו, מכל מקום מעריכים כי תחילתו של התהליך החלה בהערכה גסה בסביבות שנת 1900 בערך כעשור לאחר שנוסד המועדון הגרמני וכלה בערך בסביבות שנת  1910,  1915 לכל המאוחר בהערכה גסה,כאשר השפעתם של הצלבות אלו משתיירת אפילו עד שנות הארבעים,שלושים עד ארבעים שנה מאוחר יותר. מגדל נוסף בעל שיעור קומה אשר תרם רבות לפיתוחו של הגזע היה מר גוסווין טישלר  – 1939 -- 18.01.1859   אשר נחשב למגדל החשוב ביותר בזמנו והיה ידידו הקרוב של מר אוטו גלר, עמו נהג להחליף כלבים לרבייה. תחת ידו של מגדל מזהיר זה נולדה ההמלטה הראשונה אשר נכנסה לספר הגידול של המועדון הגרמני וזכתה לכינוי "המלטת חמשת הכוכבים " תחת שם בית גידולו המפואר:  "פון גרונלנד "אשר הוכיחה את הצלחתו הגדולה כמגדל (1898 "לוקס פון גרונלנד " – טילי 1 פון גרונלנד ") וכאחד מעמודי התווך בהיסטוריה של הדוברמן, אשר השפיע רבות על התפתחותו של הגזע. המלטה חשובה זו היא גם זו אשר מביאה אותנו אל הפרק הבא בהיסטוריה של הדוברמן.
 
מאת: מוטי גלמור
 
הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

michaela (37)
eliyaho987 (41)
yanivbig1 (40)
Nymph (34)
tut_122222 (25)
שנוגי (34)